יוסף מלאכי גדליה בנם של דינה לאה ויצחק דוד. נולד ביום א' בטבת תשס"א (26.12.2000) בירושלים. אח לשירה, אשר, יעל, מיכה, אסתר ואלישבע.
ביום 29.3.2020 התגייס לצה"ל ושירת בחיל רגלים. יוסף מלאכי נישא לסיני. יוסף מלאכי היה לוחם ביחידת דובדבן, ביחידה ללוחמה בטרור, הוא הציל אזרחים רבים ונלחם מול המחבלים עד שנורה ונהרג. ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). הוקפץ יוסף גדליה לכפר עזה, הוא הציל אזרחים רבים. בקרב האמיץ שניהל מול המחבלים הוא נפגע ונהרג. בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. רגעים לפני שנהרג בחילופי אש הספיק יוסף מלאכי לפנות פצוע בכפר עזה, לתת לו טיפול מיידי ברכב הפינוי ולהביא אותו למקום מבטחים לפני החזרה פנימה להמשך לחימה וחיסול מחבלים.
אחיו הגדול אשר כתב בכאב וספד לו: "כמה כיבדת את הוריך, איך אהבת לשמוע את דברי התורה המורכבים והארוכים של אביך, ולדבר איתו על הסוגיות בגמרא שלמדת. המוח לא תופס הלב לא מסוגל להכיל והדמעות לא. רק מי שהכיר אותך יודע על מה אני בכלל מדבר, אתה צדיק, טהור, נהרגת תוך כדי לחימה וחירוף נפש להצלת נפשות בעם ישראל תוך כדי טבח זקנים נשים וטף". לאחר נפילתו, פתחה רעייתו את היומן שכתב יוסף מלאכי גדליה הי"ד, בו היו כתובות מילים מצמררות: "יום הזיכרון – המטרה זה לא לבכות על מה שקרה ואיך שהיו אנשים גיבורים, אלא להבין שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח לעשות מה שהם עשו, והם מעוררים אותנו לראות כמה כוח יש לנו". חבריו ספדו לו: "יוסף מלאכי היה מלאך בדמות אנוש. הוא יצא ליותר מ־100 פעילויות מסכנות חיים בשירותו והציל רבים עוד לפני השבת. היה איש צנוע ושמח, שמעולם לא כעס".
עם תום השבעה על יוסף מצאה אלמנתו בין חפציו את היומן, שכתב ככל הנראה בעת שלמד במכינת בני דוד בעלי. ביומן הותיר מסרים מצמררים ומחזקים כאחד. "למה ה' לוקח את הטובים תמיד?" שאל והשיב. "מתי שהאנשים האלו מתים נגלה לעולם איזה אנשים מיוחדים הם, וזה עושה קידוש השם. הם הצדיקים מתים ומכפרים על עם ישראל. מובן שיש עוד סיבות נסתרות וגלויות".
