
שני האמינה שצריך לשמור על איכות הסביבה ותרמה רבות בנושא. את הכלים החד פעמיים היא הכריחה את כל המשפחה להוציא מהבית כבר ממזמן. ממש התעקשה שנפסיק עם הזיהום הזה ועם כמות הזבל שאנחנו מייצרים, ונתחיל לשטוף קצת יותר כלים, מה קרה? בנוסף שני מיחזרה בקבוקים במשך מספר שנים, והייתה עוזרת בימי ניקיון בחופי זכרון יעקב, חיפה והסביבה. כמעט בכל שבת בבוקר היינו הולכים יחד לים (אני, שני, ניצן אחותנו הקטנה, אישתי והכלבים). שני, כמו שני, לא רואה בעיניים ולא מתביישת משום דבר. אם היא הייתה רואה גברים / נשים זורקים על חוף הים בדלי סיגריות, היא הייתה מתקרבת אליהם (לפעמים בעדינות ולפעמים קצת יותר בתקיפות), נותנת להם איזה כאפה על הגב ומבקשת שירימו את הבדלים ויזרקו לשקית שאותה יפנו אח״כ. הייתה מתחילה לתת להם הרצאות ולהסביר למה חשוב לשמור על הסביבה. בכללי, תמיד כשהיינו עושים קאמפינג בנהר הירדן / בכנרת או במצפה רמון, שני הייתה נשארת אחרונה לוודא שהשארנו את המקום נקי לפחות כמו שהגענו אליו (אם לא נקי יותר אפילו)..
שני הייתה ילדה שמחה וחייכנית עם צחוק מתגלגל שכל מטרה שהציבה לעצמה בחיים הצליחה להשיג. מעצמאות מגיל קטן ועד סיום תואר במשפטים במכללה למנהל בהצטיינות. היא הייתה הילדה הכי מגניבה עלי האדמות, כזו שמילאה באור כל מקום שנכנסה אליו ובשנייה הייתה הופכת למרכז העניינים גם אם לפני רגע אף אחד לא הכיר אותה.
אהבה לטייל בעולם ולגלות תרבויות חדשות, אהבה אפילו לטייל לבד ולגלות את עצמה ולהכיר חברים חדשים. גלשה והלכה לים בכל הזדמנות שיכלה, שרה מגיל קטן בלי הפסקה, תרמה המון לאיכות הסביבה ולמציאת אומנה ואימוץ לכלבים, גידלה את אלפא הכלב שאהבה כמו ילד קטן ובעיקר נהנתה וניצלה כל רגע בחיים, מסתם לשבת בבית ולשתות כוס יין מול סדרה בטלוויזיה, לערבי מוזיקה ושירה עם חברים ועד למסיבות ופסטיבלים כל סוף שבוע שני. לא סתם הסלוגן שלה בחיים היה – "No Time For Drama". היא באמת חיה בלי לחשוב על המחר, אלא רק להנות מהרגע.
להתנדבות וסיוע, צרו קשר עם מנהל הפרויקט: