רועי וולף בנם הבכור של חני וגיא. נולד ביום כ"ח בכסלו תשס"ג (2.12.2002) ברמת גן. אח למאיה.
תושב רמת גן, לוחם בסיירת גבעתי,
רוני נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים בנופלו.
הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנחלת יצחק, תל אביב.
רועי, ילד שובב עם עיניים טובות ושמחת חיים בלתי נגמרת, גדל והתבגר בעיר הולדתו רמת גן. ילד אנרגטי ויצירתי שלא חדל לחפש אתגרים ותמיד עשה כמה דברים במקביל. "היה לו לב מלא באהבה וראש מלא במחשבות," כדברי אוהביו.
בוגר בית הספר היסודי "עליות" שבעירו, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני "בליך" במגמת חוק ומשפט.
בצעירותו, השתייך לשבט רמת גן של תנועת הנוער "הצופים". כבר אז בלט באינטליגנציה רגשית ובמודעות חברתית מפותחת, ביכולת לראות את קשייו של האחר ובכישרון לגרום לסובבים אותו להרגיש טוב ונעים. סיפר קותי, המדריך: "היו לי מאות חניכים בחיי, אבל רועי תפס מקום אחר בלב שלי. אולי בגלל האנרגיה הבלתי נגמרת שלו, אולי בגלל הלב החכם שלו… אהבתי אותו מאוד כחניך, אבל יותר מזה הערכתי אותו כחבר. הייתה לו בגרות שונה משאר חניכי השבט. הוא היה יכול לזהות את הקשיים אצלי, לא משנה כמה ניסיתי להצניע או להסתיר אותם, ולתמוך בצורה הכי מדויקת ואמפתית."
בבית הספר, נחשב רועי לתלמיד מבריק שהגיע להישגים יפים למרות שלא השקיע בלימודים. עוד ביסודי, סיפרו הוריו, פיתח שיטה ייחודית לפתרון תרגיל חיסור במאונך שקיצר את הדרך, והצליח להרשים את המורה למתמטיקה. מוריו סיפרו כי התאפיין בחשיבה מקורית והעשיר את הכיתה ברעיונותיו. "חמד של נער," כתבה מנהלת "בליך", "נעים הליכות, בעל חיוך שובה לב וגומות חן, חבר טוב ובן אוהב. תמיד התנדב לעזור ותרם ממרצו למען הזולת."
רועי היה ספורטאי בגוף ובנשמה. כילד השתתף בחוג ג'ודו, שיחק כדורגל במועדון "הפועל רמת גן". בכיתה ה' התבררו יכולותיו בענף הכדורסל, ובשנים הבאות הקדיש לכך את כל-כולו. בכיתה ז' כבר שיחק חמש פעמים בשבוע בקבוצת הכדורסל "הפועל ר"ג גבעתיים" – מחויבות שאילצה אותו לוותר על הפעילות ב"צופים", השתתף בנבחרת הכדורסל בבית הספר בליך ובתחרויות ספורט ואף זכה במדליות. כמי שהספורט זרם בעורקיו, הקפיד להעשיר את עצמו בתכנים ובידע, ואף פעם לא חדל להתאמן.
בגיל שש-עשרה, גילה את קסם המוזיקה והעביר את כל כובד משקלו לתחום זה. בהיותו אוטודידקט לימד את עצמו לנגן בגיטרה, בקלידים ובתופים, ומשהגיע לרמת שליטה מספקת, החל להתעניין בכתיבה ובהלחנה והפך למוזיקאי יוצר שכותב ומלחין שירים ומנגינות.
רועי היה מחובר בעבותות למשפחתו הגרעינית והמורחבת, שמר על קשר קרוב עם אחותו הצעירה ממנו בחמש שנים ושימש לה עוגן ומקור לגאווה. "כשנכנסתי למשפחה היית בן שנה," כתב דודו שי, "ראיתי בכל השנים האלה איך גדלת, צמחת והפכת להיות מי שאתה – חבר שיודע לטרוף את העולם בלי פחד משום דבר, מוכשר בטירוף וטוטאלי בכל דבר שאתה עושה."
ואכן, רועי יפה התואר והכריזמטי היה מוקף בחברים רבים שנסחפו אחר אישיותו הכובשת ורוחו האופטימית. "היית ילד מיוחד," כתבה חברת ילדות, "הכי מצחיק בחבורה, הכי דומיננטי. היית תמיד הראשון בהכול, אחד כזה שאף פעם לא הולך אחרי העדר." סיפר אחד מחבריו הקרובים: "היית החבר שאפשר לדבר איתו על הכול, ושנייה אחרי להתפוצץ מצחוק עד למצב שהבטן כואבת." מעגליו החברתיים התרחבו הרבה מעבר לרמת גן וגבעתיים בזכות יכולתו המופלאה ליצור קשרים חדשים, גם באמצעות הרשתות החברתיות. "בכל מקום שרועי היה בו," סיפרה אימו, "הוא היה בנוכחות מלאה, נוסך ביטחון ומפיץ אהבה."
רועי אהב את הארץ, אהב לצאת לקמפינגים ולהשתכשך במעיינות, ויותר מכול אהב את הים – המקום שבו חש את החופש האין-סופי ואת האפשרויות הבלתי מוגבלות.
בהתקרב מועד הגיוס, זומן למיונים ולמבדקים ביחידות עילית. עוד בהיותו נער צעיר ביטא את רצונו לשרת שירות משמעותי ביחידה קרבית מובחרת, וכשזומן למבדקים לקורס טיס ונשאל על ידי הפסיכולוג אם הוא רוצה להיות טייס, ענה בכנות שהוא רוצה להיות לוחם. "הוא אמר שאם הוא לא יכול לתקוע דגל באדמה, זה לא לוחם מבחינתו," סיפרו בני משפחתו.
לאחר הוויתור על קורס טיס זומן ליום סיירות, אך החמיץ אותו בגלל בחינת בגרות שהתקיימה באותו יום. לבסוף שובץ לחטיבת "גבעתי", עבר את הגיבוש לסיירת גבעתי והיה המאושר באדם. לסבו, ששירת ארבעים וחמש שנים בחטיבת שריון וששימש לו דמות לחיקוי, הודיע: "סבא, שריון זה לא באמת קרבי, אני הולך להיות לוחם אמיתי, לוחם בגבעתי. לא בגדודים, אלא בסיירת גבעתי, ולא סתם בסיירת, אלא לוחם חוד."
רועי התגייס לצה"ל ב-12 באוגוסט 2021, ועבר את מסלול הלוחם המפרך של סיירת גבעתי. בתום המסלול הגיע לפלגת "עורב". בלט בחוסנו הפיזי והמנטלי, ומפקדו בחר בו לתפקיד ה"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בחוליית החוד הניצבת בראש הכוח. בהמשך, הפך לנווט של הסיירת הסגולה.
במהלך שירותו "תפס קו" בשכם, בג'נין ובמקומות נוספים, השתתף במבצעים רבים ולקח חלק במעצרים ובמניעת פעולות טרור. מפקדיו העידו כי היה לוחם חדור מוטיבציה וכוח רצון החותר למגע, בעל גאוות יחידה, עמוד תווך בקרב חבריו. "היית עבור הצוות חבר טוב, רגיש, מצחיק, איש שיחה עם ייחודיות שגרמה לכל אחד להתאהב בך ולרצות בקרבתך," כתב מפקדו. קשרי האחווה, הרעות והערבות ההדדית שנוצרו בין רועי וחבריו לצוות הכתיבו גם את המשך דרכו. כמנהיג טבעי ונוכח יכולותיו המוכחות הוצע לו לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), ואף לצאת לקצונה – אך רועי לא היה מוכן להיפרד מחבריו תמורת שום הון שבעולם.
שתי אהבותיו הגדולות – המוזיקה והספורט – המשיכו ללוותו גם בתקופת הצבא. רועי הקפיד לשפר את יכולתו הגופנית, לא ויתר על אימונים במכון הכושר גם בחופשות, והתעתד לייצג את חטיבת גבעתי באליפות צה"ל בקרב מגע. הוא המשיך ליצור שירים, ושלח אחד מהם לזמר האהוב עליו, אבי אבורומי, בבקשה שיבצעו.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023,
רועי בילה עם חברי ילדות בקמפינג במכמורת. חופשת החג של הלוחמים הצעירים נקטעה באחת, עם ההקפצה לבסיסים. רועי חבר לכמה חברים לצוות בצומת כפר קאסם, ובשעה 11:30 כבר לחם עם חבריו לסיירת גבעתי בקיבוץ נחל עוז, לצד לוחמים מיחידות מיוחדות, באחד הקרבות הקשים שהתנהלו ביומה הראשון של המלחמה. הם ניהלו קרבות פנים אל פנים מול מחבלי חמאס, חיסלו עשרות מהם וחילצו מהקיבוץ כמאה ושלושים בני אדם תוך שהם מזהים ניסיונות לחטוף גופות לרצועת עזה. הלחימה בנחל עוז נמשכה שעות ארוכות, ובסיומה הצליחו הלוחמים להשיב את השליטה בקיבוץ לידי צה"ל. בימים הבאים טיהרו את השטח ממחבלים על מנת להבטיח את השקט בגזרה.
ב-11 באוקטובר חזרו לבסיס היחידה שבמשמר הנגב, והחלו להתארגן לקראת הכניסה הקרקעית. במפגש עם בני משפחתו לא סיפק רועי פרטים על שראו עיניו. בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית כתב, "הכול טוב, אנחנו חזקים ונכתוש את עזה עד עפר"; "כוח של עם יש לנו, אני גאה בעמדה שאני נמצא; זכות להיות חלק"; ״משתף אתכם בכנות, אני מנתק את הרגש ומתחיל להיכנס למצב של מכונה בשביל תפקוד ברמה הכי טובה." ב-26 באוקטובר 2023, ערב הכניסה הקרקעית, שוחח עם הוריו ואחותו בפעם האחרונה ומסר לכולם את אהבתו.
עם תחילת התמרון, לחמה סיירת גבעתי בשטח הבנוי בציר המזרחי של הרצועה. משימתה הייתה לכבוש את מפקדת החמאס בג'בליה, לחסל מחבלים, להוציא חומרים מודיעיניים ולהעבירם למודיעין שבפיקוד הדרום. עקב הצורך לפלס את הדרך החסומה משברי הבניינים והמטענים באמצעות דחפור "די-9", נעו הלוחמים ברכבי "נמר" בקצב איטי ביותר. רועי וחבריו ביצעו את המשימה במקצועיות. לקראת המשימה הבאה, נאלצו להמתין במבנה עד שיסתיים חילוץ טנק שנתקע. מחבל שהתמקם בבניין סמוך שיגר טיל "אר-פי-ג'י" למבנה שרועי וחבריו שהו בו. רועי נהרג במקום, והיה לנופל הראשון בכניסה הקרקעית. עימו נפל חברו לצוות, סמל-ראשון לביא ליפשיץ, וכמה לוחמים נפצעו קשה. חבריו העידו כי רגע לפני שנפל אמר לחברו הטוב, "מה יש'ך, תחייך."
