עופר עודי בנם של שרה ומוטי, נולד ביום ה' בתשרי תשמ"ג (22.09.1982) בירושלים. אח למיה וליהונתן.
אב למור ולביא.
עופר היה האמצעי מבין הילדים, ילד אהוב ושמח. מסור מאוד להוריו, שמר על קשר חם ואוהב עם אחותו הבכורה ועם אחיו הצעיר.
עופר התחנך בבית שמש. למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "לוין" ולאחר מכן עבר לתיכון המקיף הדתי על שם "פירסט" שבעיר.
כשהתגייס לצבא שובץ תחילה לנח"ל החרדי, אך המסגרת לא כל כך התאימה לו והוא ביקש לשרת במקום אחר. לאחר זמן הועבר לחיל האוויר לבסיס מצפה רמון, ושם מצא את מקומו ונהנה מתפקידו כעובד מטבח. כשסיים את השירות הצבאי התלבט אם לחתום על שירות קבע, אך לבסוף החליט להשתחרר ולהתחיל בחייו האזרחיים.
עם שחרורו יצא לטיול הגדול בהודו עם חברים. לאחר כחצי שנה של טיול מלא בחוויות בלתי נשכחות ולקראת החזרה הביתה, ביקר בבית חב"ד וראה שהם זקוקים לסיוע לקראת חג הפסח. מבלי להסס התנדב ועזר להם להכשיר את המקום לפסח וכך נשאר בהודו שלושה חודשים נוספים.
במהלך שהייתו בבית חב"ד התחזק יותר בדת. כשחזר לארץ המשיך להעמיק בדת, לחקור ולבדוק זרמים אחרים ביהדות, עבר מעין מסע רוחני עד שהחליט להתמסר לזרם הברסלבי. בין היתר, במסגרת המסע הכיר את קבר דן (בן יעקב, אבי שבט דן) ביער צרעה, ומאז הרבה לשהות במקום זה.
עופר נרשם לקורסים מקצועיים בתחום המשא הכבד – הפעלת עגורן ומנוף, וסיים אותם בהצלחה. מאז עבד לפרנסתו בתחום זה.
במרוצת השנים נישא עופר ונולדו לו שני ילדים. ב-2017 נולדה בתו הבכורה, מור, ולאחר שנתיים נולד בנו, לביא יהודה. לאחר זמן מה בני הזוג נפרדו.
אימו, שרה, תיארה אותו כ"אבא במלוא רמ"ח איבריו. היה מסור לילדיו, אהב אותם, חי ונשם בשבילם ותמיד דאג לכל מחסורם. בכל הזדמנות טייל איתם ביערות – ביער צרעה או ביער הנשיא, וחשף אותם לכל פלאי הטבע – לעצים, לסלעים ולפרחים." בינו ובין הילדים היה קשר אוהב, ערכי וקרוב. עופר לימד והדריך אותם כדי שיגדלו שמחים ומאושרים.
בשנת 2019 יצא לדרך חדשה והחל לעבוד כעצמאי. הוא רכש משאית טריילר, עבד קשה והתפרנס בכבוד.
משפחתו סיפרה שהתכונה הבולטת ביותר שלו הייתה הנתינה. זה מה שהכי שימח אותו, לתת לאחרים. עופר היה צנוע ועשה מעשי חסד רבים, חלקם התגלו לאחר מותו. הוא עזר ותרם לזוגות צעירים, מימש חלום של ילד לפני בר מצווה ורכש עבורו אופניים חשמליים. כמו כן תרם בכל שבוע ארוחות למתפללים שהגיעו לקבר דן. הוא שמח שהייתה לו האפשרות הכלכלית לעזור לזולת.
בזמנו הפנוי בילה עם משפחתו ועם חבריו בים, בטבע, יצא לטיולי אופנועים וטיולי ג'יפים, האזין למוזיקה מכל הסגנונות – מזוהר ארגוב ועד ליאונרד כהן. בכל עת ידע להיות שמח בחלקו, נהג לחייך ולצחוק באופן תדיר.
מדי שנה בראש השנה טס לאומן שבאוקראינה לקבר רבי נחמן מברסלב. וכך עשה במשך 14 שנה.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע עופר לבית הוריו ואכל איתם ארוחת צוהריים. משם נסע לאשקלון לבית חברו הטוב מילדות, חנן עמר. יחד הלכו לבית הכנסת, התפללו ורקדו ב"הקפות" של שמחת תורה. מאוחר בלילה נסעו השניים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.
כשהחל מטח הטילים, עופר וחנן היו בין הראשונים שניסו להימלט מהמקום ברכבם. לאחר זמן קצר נתקלו במחבלים שירו על שיירת כלי הרכב. עופר וחנן מייד הסתובבו חזרה ונסעו במטרה להגיע למיגונית שנמצאת בסמוך לקיבוץ רעים. בשלב כלשהו התכתב עופר עם אחותו וסיפר לה היכן הוא נמצא. הוא ביקש שתתקשר למשטרה ושלא תיידע את ההורים במתרחש, כי לא רצה להדאיג אותם. כשהגיעו מחבלים גם אל אזור המיגונית, עופר היה מחוץ לה, ניסה לברוח אך המחבלים השיגו אותו וירו בו
.
לאחר שלושה ימים של דאגה וחרדה לגורלו התבשרה משפחתו של עופר על הירצחו. גם חברו הטוב, חנן עמר, נרצח באותו היום.
על מצבתו כתבו אוהביו: "אבא מסור ואוהב, צנוע ואיש חסד ואוהב את הבריות." והוסיפו את הפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עימדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני." (תהילים כ"ג, ד').
