נריה זיסק
בנם של גלית וישראל דוד. נולד ביום י"א בתשרי תש"ס (21.9.1999) במשואות יצחק. אח לדביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת וטוהר.
ביום 16.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.
נריה, בן שלישי מתוך שמונה אחים, נולד וגדל במשואות יצחק. הוא היה בן אדם עם שמחה גדולה, אוהב ואהוב על כולם, ותמיד הסתובב עם חיוך על פניו, חיוך שהיה מדבק במיוחד. היה לו לב גדול, מלא באכפתיות ורגישות לסובבים אותו והוא תמיד דאג להרים את האנשים סביבו, בעיקר בעזרת האווירה שיצר והצחוק שלו. המשפחה הייתה הכל עבורו וחבריו מספרים כי היה חבר אמת.
נריה תמיד השקיע בקשרים, משפחתיים כחברתיים, והוא עשה הכל בשביל להגשים את החלומות שהיו לו – בין אם זה ללמוד לנגן על גיטרה, ללמוד לגלוש, לנסוע 7 שעות בדרום אמריקה בשביל לעשות בנג'י וכמובן לעשות את הבלתי אפשרי בשביל להצליח לחזור לארץ וללכת להילחם. את כל המטרות שלו הוא השיג עם עבודה קשה, נחישות והתמדה גדולה, הוא היה שטותניק שחי את החיים במלוא העוצמה, גדל להיות מפקד ולבסוף גם הפך לגיבור. הוא שבר את תקרת הזכוכית של עצמו פעם אחר פעם.
נריה מאוד אהב את הצפון ולכן בחופשים טייל שם רבות עם החברים והמשפחה. הוא נהנה לטייל במעיינות ולעשות מסלולים עם החבר'ה, ובין המשימות שהוא כתב לעצמו לשלב שאחרי השחרור הייתה משימה לעבור להתגורר בצפון למשך מספר חודשים. עוד הוא חלם על לעשות את שביל ישראל.
כאשר פרצה המלחמה הוא בדיוק היה באמצע הטיול הגדול שאחרי הצבא בדרום אמריקה, שם הספיק לטייל ארבעה חודשים לפני שהחליט לחזור לארץ בטיסה הראשונה שמצא אחרי השביעי באוקטובר. לטיסה הוא הצליח לעלות אחרי ששכנע את איש הקרקע לאפשר לו להצטופף בתא הטייס.
נריה היה מ"מ בשריון בחטיבת 401, פלוגת ומפי, והוא נפל מות גיבורים בקרב במרכז רצועת עזה בט"ו טבת התשפ"ד 27.12.2023, הוא היה בן 24 בנופלו.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי משואות יצחק.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.