סרן איליי עדני ז"ל, בן 21 מתל מונד, בנם הבכור של אורית ורחמים. נולד ביום כ"ג במרחשוון תשס"ב (9.11.2001) בתל מונד. אח ליניר.
איליי היה מפקד צוות ביחידת מגלן שבחטיבת הקומנדו, נפל בהגנה על כפר עזה יחד עם שניים מחייליו, לאחר שהצילו משפחות רבות מהקיבוץ בקרב של שעות מול מאות מחבלים.
הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין תל מונד. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

איליי, שנהרג חודש לפני יום הולדתו ה- 22, שירת בצבא שלוש שנים וחצי עד נפילתו. הוא עבר את כל המסלול ביחידת מגלן בחטיבת הקומנדו. איליי היה סמל, מאגיסט, ומפקד מאגיסטים. בתפקידו האחרון שימש כמפקד צוות ביחידה המובחרת ובנה את צוות עדני – צוות לוחמים מקצועי שבימים אלה עדיין נמצא בלחימה. איליי, בעברו שחקן כדורעף מצטיין, נלחם כדי להעלות פרופיל בשל פציעה שעבר וזאת כדי לשרת ביחידה מובחרת. הוא למד בתיכון רבין בתל מונד והפך לחלל צה"ל הראשון של בית הספר.

אמו אורית סיפרה השבוע על נסיבות נפילתו: "איליי שהה עם הצוות שלו בבסיס ג'וליס והוא היה אמור לסיים איתם מסלול בסוף אוקטובר. כאשר החל מטח ירי הרקטות באותה שבת בבוקר איליי הבין שמדובר במשהו אחר ומיד חילק את הצוות של לשני צוותים והם יצאו דרומה. חצי צוות למפלסים וחצי צוות לשדרות. במהלך הנסיעה, תוך מטח בלתי פוסק של טילים על יישובי הדרום, איליי הסתובב אל הצוות ואמר: 'בשבילם אנחנו עושים את זה ולזה התכוננו'. הצוות הגיע לשדרות, הם טיהרו בתים וערכו סריקות ואז קיבלו פקודה להגיע לכפר עזה. הם לא הצליחו להיכנס לשם עם הג'יפ, כי היה ירי בלתי פוסק. במשך כמה שעות הם נלחמו, טיהרו בתים והצילו משפחות. בשעה 14:30 לערך הם נכנסו לאחד הבתים, איליי חיפה על חייליו, בבית שהה מחבל באחד מהחדרים, אותו מחבל פתח בירי לעבר איליי בצרור שלא השאיר לו סיכוי. במותו איליי הציל את החיילים שלו ואזרחים נוספים".

מהצוות של איליי נהרגו שני חיילים נוספים, כפי שמספרת אמו: "עמיחי ונינו ז"ל נהרג בעת החילוץ של איליי ואזרחים נוספים. עמיחי ניסה לטפל בפציעתו של איליי והגן עליו בגופו אבל לצערנו עמיחי נפגע מירי מחבלים במהלך הפינוי ולא שרד את פציעתו. עמית גואטה, חייל נוסף מצוות עדני, נהרג בשעות הבוקר של ה- 7 באוקטובר בעת שהיה בדרכו לבסיס בג'וליס, נקלע למארב ונהרג. עמית נישא לגל כמה חודשים לפני השבת השחורה, כאשר כל צוות עדני חגגו את נישואיהם בשמחה גדולה. גל, שהייתה בתחילת ההיריון בשבת השחורה, ילדה השבוע את בנם בכור. הנחמה שלנו הייתה שאיליי לא ידע שעמיחי ונינו ועמית גואטה, שהיו מאוד יקרים לו, נהרגו".

"איליי היה הלב והנשמה שלנו. הוא לא היה הילד שלנו אלא כמו אבא שלנו. דאג לנו תמיד. הוא היה אמיץ מאוד, מורעל ברמה הכי גבוהה. אין מישהו שראה את העיניים הטובות האלו ולא התאהב בו. תמיד עם חיוך ונתינה אין סופית, לב גדול. המורות שלו אהבו אותו מאוד, הוא תמיד נתן לנו הרבה גאווה ונחת. איליי היה רשג"ד בצופים, שחקן כדורעף מצטיין ותמיד עשה את מה הכל הכי טוב שהוא יכול, גם אם זה דרש מאמץ רב ו-ויתורים רבים. כך גם עשה בתפקידו כמפק"צ. הוא נתן הכל בשביל החיילים שלו ותמיד אמר שהוא רוצה להיות מפק"צ ראוי. החיילים שלו העריצו אותו ואמרו שסוף סוף קיבלו מפקד כמו שצריך. הוא עשה דברים יוצאי דופן, הוא היה מאגיסט וסמל במקביל, דבר שלא קיים. התחיל כמאגיסט והפך להיות סמל של הצוות שלו. לאחר מותו שמענו עליו המון סיפורים וזה מילא אותנו בגאווה. לא ידעתי שהוא עשה חצי מהתפקידים שעשה והרבה דברים ששמענו הפתיעו אותנו. תמיד עשה הכל בצניעות ובאצילות נפש".