ערן נולד בבאר שבע, אך את גיל ההתבגרות ושנותיו המשמעותיות העביר בעיר אופקים בה התחנך וקיבל את סט הערכים שעיצבו את דמותו.
ערן אהב כל אדם באשר הוא אדם ותמיד שפט לכף זכות. אנשים התאהבו בו באופן מידי משום שלא שינה לו מהיכן אדם הגיע, מה דעותיו או היכן הוא ממוקם על הקשת המגדרית או הפוליטית.
את ערן עניין אך ורק האם אתה אדם שליבו במקום הנכון.
לערן היו מטרות רבות שהציב לעצמו לעתיד ואחת מהן הייתה להיות לוחם ומפקד בחטיבת גולני. הדרך ליעד זה הייתה רצופה בעבודה קשה ונחישות, ערן רצה להגיע לצבא הכי מוכן שהוא יכול פיזית ומנטלית.
הוא השתתף בפרויקט כושר קרבי שהכין אותו פיזית, והתקבל למכינת "רעות", מכינה קדם צבאית חצי שנתית של התנועה הקיבוצית.
בתום המכינה התגייס ערן לגדוד 51 של חטיבת גולני. לאחר חודשים ספורים מתחילת ההכשרה שלו ערן ביקש לצאת לקורס חובשים מתוך הבנה עמוקה של חשיבות התפקיד.
לאחר סיום קורס החובשים חזר ערן למחלקה שלו לסיום הכשרתו שעה שהמלחמה כבר הייתה בעיצומה ולאחר שעבר טלטלה משפחתית בשבעה באוקטובר כשאביו נפצע.
ב26.10.23 ערן וחבריו לפלוגה עברו מסע כומתה וכבר ב29.10.23 נכנס צוות מצומצם מהפלוגה שלו ללחימה בתוך עזה. לאחר כשלושה שבועות וחצי של לחימה בתוך הרצועה רוב הכוח שהיה עם ערן התחלף ויצא להתרעננות, אך ערן בחר שלא להתחלף מתוך תחושת שליחות ואחריות כחובש מוערך במחלקה.
ב-12.12.23 ערן, יחד עם כוח מהפלוגה, מילאו משימה בשכונת שג'עיה במהלכה היו צריכים לטהר בתים שעלה מהם חשד שיש בהם מחבלים וחטופים.
בתחילת האירוע ליאל חיו ז"ל מפקד מחלקת החוד של הפלוגה נכנס לתוך מבנה שהכוח היה צריך לטהר. עם הכניסה הראשונית ליאל נתקל במחבלים וכנראה נהרג במקום.
ערן, שהיה בחוליה האחורית, קיבל את תמונת המצב והגיע בריצה לבדו לתוך הבניין תחת אש כדי לנסות ולטפל בליאל. כשערן הבין שליאל נהרג, יצא מהמבנה ודיווח על כך לכוח ולאחר מכן חזר שוב למבנה על מנת להגן על גופתו של ליאל מחטיפה.
בכניסה השנייה של ערן לבניין הוא נפצע מאש מחבלים ובעודו פצוע הוא המשיך להכווין אש לכיוון המחבלים.
ערן נהרג ככל הנראה מפיצוץ של מטען, בתקרית זו נהרגו תשעה לוחמים וקצינים.
נסיבות מותו של ערן יכולות להעיד בצורה מושלמת יותר מכל תיאור מי הוא ערן, על הדרך שבה חי ועל הערכים שהיו לו, אותם רצה להעביר לדור ההמשך.
