אביב ברעם בנם של חניתה ועפר ואח לאורי.
אביב נשוי לחלי ואב לעומר ורני.
אביב נולד ביום כ"ה באדר תש"ן (22.3.1990) בכפר עזה.
נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בשריגים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סמל מתקדם.

אביב הצטרף ללחימה לצד כיתת הכוננות בכפר עזה, ונחשב נעדר למספר ימים עד שגופתו נמצאה. אשתו חלי, סיפרה על רגעיו האחרונים – שבהם הצליח בגבורה גדולה להציל כמה מחבריו לקיבוץ.
"בשבת בבוקר, כשאביב קיבל את ההודעה על חדירת מחבלים, ארגנו יחד מהר את כל הציוד, הבאתי לאביב את הקסדה, סגרנו יחד את השכפ"ץ, הוא נעל נעליים ונבהל ששכח לשים חגורה. הוא נישק את כולנו ואמר שהוא אוהב אותנו, כשהילד שאל לאן אבא הולך אמרנו לו שיש אנשים לא טובים בקיבוץ ושאבא הולך להילחם בהם ועוד רגע הוא חוזר", ספדה לו אשתו בדמעות. "לרגע לא חשבתי שאביב הולך להתמודד עם כמות כזאת של רוע, ככל שעברו הדקות החל להתבהר גודל האירוע וגודל האימה. כשחילצו אותנו מהקיבוץ והתחלתי להתרחק ממך יפה שלי, התחלתי לדמיין דברים רעים, דמיינתי שאתה אפילו לא מספיק להילחם, ובעיקר פחדתי מזה שאתה מפוחד אבל אלו היו הפחדים שלי, לא שלך.
אביב נורה בדרך להציל את חבריו, תפס מחסה מאחורי עץ והמשיך להילחם. הוא התקשר אליי וסיפר על שראה, רצה לספר לכל הקיבוץ שהמחבלים לובשים מדי צה"ל, שלא יפתחו להם את הדלת. בדיעבד הבנתי שאביב התקשר לחברה מהקיבוץ לפני כן ואמר לה שבעלה אוהב אותה לאחר שהבין שהוא נפצע קשה. גם אחרי שאביב נפצע הוא דאג שאהיה שם בשבילה בעודו פצוע מחכה לחילוץ, הגיע חבר מכיתת הכוננות לחלץ אותו אבל אתה צעקת לו שלא יתקרב אליך כי אם הוא ינסה לחלץ אותך הוא ייהרג. בזכותך הוא הלך להזעיק כוחות ובכך הצלת את חייו ואת חייהם של אני לא יודעת כמה נפשות. סיפרו לי שגם אחר כך המשכת להילחם עד שלא יכולת יותר. אני גאה בך אהוב שלי ואני שלמה כשאני שומעת איך לחמת בגבורה בעוז וברוח שכל כך מאפיינים אותך".